1. ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995, על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 23.5.11 (להלן - הועדה).
הועדה התכנסה בעקבות פסק דין שניתן על ידי כב' הנשיא שפיצר (כתוארו אז), מיום 9.3.11 (בל 2316/10; להלן - פסק הדין), אשר קבע, על יסוד הסכמת הצדדים, כי עניינו של המערער יוחזר לועדה על מנת שתשוב ותשקול את עניינו ואת נכותו הרפואית, תתייחס לחוות דעתו של ד"ר מזור ולאישור הרפואי של ד"ר וינשטיין.
עוד הורה פסק הדין כי הועדה תתייחס גם לנושא ניכוי מצב קודם ותתן הנמקה מפורטת שתאפשר התחקות אחר הלך מחשבתה.
2. לטענת המערער, הועדה שגתה בכך שלא בדקה אותו מחדש, אלא הסתמכה על בדיקה קודמת שנערכה לו ביום 16.11.09. עוד טען, כי הועדה לא התייחסה כראוי לחוות דעת של ד"ר מזור ואף לא לממצאי בדיקת EMG שפורטה באותה חוות דעת. כמו כן הועדה לא הסבירה, כפי שנדרשה, את נושא ניכוי המצב הקודם. בנוסף, נטען שהועדה לא התייחסה לאישור של ד"ר וינשטיין בנושא בדיקת כושר עבודה ואין להסתפק באמירה כללית לפיו סביר שהאישור נלקח בחשבון.
3. המשיב טען להתיישנות מאחר שהערעור הוגש באיחור. החלטת הועדה נשלחה למערער ביום 29.5.11 ואילו הערעור הוגש לבית הדין בחלוף כשלושה חודשים וחצי.
לגופו של ערעור, נטען שהועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין, היא לא נדרשה לבצע בדיקה קלינית מחודשת וגם לא נדרשה להתייחס בנפרד לבדיקת EMG. ממילא מדובר בבדיקת עזר והחלטת הועדה מבוססת על ממצאי הבדיקה הקלינית. מהחלטת הועדה והנמקתה ברור מדוע אינה מקבלת את מסקנתו של ד"ר מזור. הועדה אף נימקה כי האישור של ד"ר וינשטיין נלקח בחשבון בנושא הפעלת תקנה 15 שהוגדלה בשליש. אשר לניכוי מצב קודם, ברור על פני הדברים שלא נוכתה נכות קודמת ואין בעיה להבין את החלטת הועדה ואת הלך מחשבתה בנושא קביעת הנכות.
4. כאמור לעיל, פסק הדין הורה לועדה לשוב ולשקול את עניינו ואת נכותו הרפואית, תוך התייחסות לחוות דעתו של ד"ר מזור ולאישור הרפואי של ד"ר וינשטיין. כמו כן, פסק הדין הורה לועדה להתייחס לנושא ניכוי מצב קודם.
5. הועדה התכנסה בעקבות פסק הדין ביום 23.5.11, עיינה בפסק הדין, שמעה את טיעוני ב"כ המערער, שאף הסכים להחלפת הרכב הועדה וקיימה את הדיון הבא (סעיף 21 לפרוטוקול הועדה)-
"הועדה עיינה בפסק הדין ובפרוטוקולים שונים. בפרוטוקול 16.11.09 פירטה בדיקה גופנית. התובע בן 55 במהלך הבדיקה.
ממדידת טווחי התנועות נמצא כי מבחן שובר משופר היה 15/21 (הערכה בת 6 ס"מ), ערך הנמצא בתחום התחתון של הנורמה בטבלאות של ה AOS (1994, טבלה 10.2). באותו מישור נמדדה אקסטנציה בת °20, המהווה הגבלה. הטיות לצדדים היו °35 לכל צד, הנמצאות בתחום הנורמה לגיל ולמגדר. גם תנועות הרוטציה, הוערכו כתקינות. מנתונים אלו קבעה הועדה כי ההגבלה בטווח התנועות היא קלה ולא בינונית, כפי שנקבע בדרג I.
בפרוטוקול 27.10.03 בוצעה הערכה של טווח התנועות כאשר נרשם כי בכיפוף לפנים מגיע עם כפות הידיים עד לאצבעות הרגליים ובכל זאת נקבעה נכות לפי 37(7)(ב) דהיינו, הגבלה בינונית.
מסקנת הועדה היתה כדלקמן (סעיף 23 לפרוטוקול הועדה)-
"הועדה עיינה בחוו"ד של ד"ר מזור אשר אף הוא העריך טווחי תנועות, כאשר רשם שבעמידה עם רגליים ישרות בנסיון לכופף הגו לפנים עם ידיים מושטות, מופיע כאב סכיאטי. לדעת הועדה גם הערכה זו אינה מדויקת ואין אפשרות להתייחס אליה ולהשוותה לערכי נורמה מקובלים. בנוגע לאישור רפואי של ד"ר וינשטיין, מדובר בהגבלת תפקוד אשר אינה באה לידי ביטוי בקביעת הנכות אלא מובאת בחשבון לעניין תקנה 15. מאחר ותקנה 15 הופעלה, הועדה מניחה כי מסמך זה הובא בחשבון."
קביעת הועדה נותרה בעינה - 10% נכות יציבה לפיה סעיף 37(7)(א) והגדלת תקנה 15 בשליש ובסה"כ - 13.33% נכות
6. לאחר עיון בפרוטוקולים של הועדה, בחוות הדעת של ד"ר מזור ובאישור הרפואי של ד"ר וינשטיין, הגעתי למסקנה כי דין רוב טענות הערעור להדחות, למעט בנושא התייחסות הועדה לאישור הרפואי של ד"ר וינשטיין. להלן הנימוקים להחלטה זו -
א. בפתח הדברים, יש לדחות את טענת המשיב בנושא ההתיישנות. זאת מאחר שעל פי הדין, טענת התיישנות יש לטעון בהזדמנות הראשונה וכך לא נעשה. לאחר הגשת הערעור, המערער ביקש לשנות את סדרי הדיון, כך שהמשיב יגיש טיעוניו בכתב. המשיב הגיב לבקשה זו ביום 25.10.11 ולא טען דבר לגבי מועד הגשת הערעור לבית הדין. טענת ההתיישנות נטענה על ידי המשיב רק ביום 13.11.11, בתגובתו לערעור. מסיבה זו, נדחית טענת ההתיישנות.
ב. לגופם של דברים, כאשר מוחזר עניינו של מבוטח לדיון מחודש בועדה על פי פסק דין, על הועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין ולפעול על פי הנחיותיו. כמו כן, במקרה של ערעור על החלטת הועדה, ביקורתו השיפוטית של בית הדין מוגבלת לבחינת השאלה אם הועדה מילאה אחר האמור בפסק הדין (דב"ע נא / 01-29
פרנקל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160 (1992); עב"ל (ארצי) 114/07
עורקבי - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו](8.1.08)).
ג. הועדה פעלה על פי הוראות פסק הדין. פסק הדין הורה לועדה לדון שוב בנכותו הרפואית של המערער. פסק הדין לא הורה לועדה לבצע בדיקה קלינית מחודשת. לפיכך, נושא זה נותר לשיקול דעתה של הועדה. בפני הועדה עמדו פרוטוקולים קודמים, בהם נרשמו ממצאים מפורטים של הבדיקה הקלינית שנערכה למערער והועדה הסתמכה על ממצאים אלה. בכך הועדה פעלה על פי סמכותה ועל פי הידע הרפואי המקצועי של חבריה. זאת ועוד, משעמדו בפני הועדה ממצאי בדיקה קלינית ובשים לב לכך שפסק הדין לא הנחה את הועדה להתייחס באופן ספציפי לממצאי בדיקה מסוימת, לא נפל בפגם בכך שלא התייחסה במפורש לממצאי בדיקת EMG שהיא בדיקת עזר.
ד. זאת ועוד, הועדה התייחסה במפורש ובמנומק לחוות דעתו של ד"ר מזור. בשונה מהועדה, אשר ציינה טווחי תנועות מדוייקים ואף הפנתה לספרות שבה תועדה הנורמה המקובלת, ד"ר מזור ציין התרשמות כללית מהמגבלה בתנועות שהמערער הדגים. ברור מהחלטת הועדה מדוע אינה מקבלת את האמור באותה חוות דעת, על יסוד ההבדלים בתיאור הממצאים. החלטת הועדה בנושא זה ברורה, מנומקת וניתן להתחקות בקלות אחר הלך מחשבתה.